יום שישי, 31 במאי 2013

ערים, שפלות ואנשים - שיר ג' / תרגם יותם בן משה

ג

פרוספרו אשר על האי
נתון בתנוחה רומנטית,
מִשֶּׁכַּלְתָּה אהבתו לצמוח
הניח את כִּשְׁפּוֹ.

האמת אשר בִּבְארות השבט,
ברייה פותה ופתיינית,
אינה נעורה ללחשי אדם
אלא בפרדוקסים

היא מורה למחפשיה
כי אף קדוש ואף חוזה
אל בארות האמת לא יבוא
אם לא יכניע לָאמת את צמאונו.

יותם בן-משה הוא תלמיד שנה ג' בתכנית אמירים ובחוג לבלשנות, מתרגם ועורך.

שיר א

יום ראשון, 19 במאי 2013

ערים שפלות ואנשים - שיר א' / תרגם יותם בן משה

ערים, שפלות ואנשים (cities, planes and people) הוא מחזור בן שישה עשר שירים מאת לורנס דרל (1912-1990), שגרסאות ראשונות לתרגומו יופיעו כאן בחלקים.

לורנס דרל היה משורר, סופר ומחזאי. קשה לומר לאיזו ארץ הוא שייך - אירופאי שחי סביב הים התיכון. זכה למירב פרסומו על רביעיית אלכסנדריה, חמישיית אביניון וספרי המסע המצוינים שכתב, אך מגיל חמש עשרה ועד מותו כתב גם שירה, עד מהרה בסגנון אישי בוטח, עם רגל אחת במשקל וחרוז. אחיו הוא ג'רלד דרל, מחבר משפחתי וחיות אחרות ושלל המשכים. הרומן שלי עם לורנס החל במהלך הטיול הגדול שעשיתי ביוון לאחר הצבא, בניסיון להתחקות אחר אודיסאוס בלי ספינה. שירי־המקום של דרל לאתרים כאפידברוס, נמאה ואיתקה שימשו לי לעתים מפתח לנוף היווני, ותרגומים ראשונים שלו דרשו להיכתב לקראת סופו של המסע, במסעדות וברכבות.

המחזור ערים, שפלות ואנשים אוטוביוגרפי במידת מה. דרל גדל בהודו שתחת השלטון הבריטי עד גיל 11, אז נשלח להתחנך במולדת. נאבק עם מערכת החינוך הבריטית ונכשל בבחינות הכניסה לאוניברסיטה. מן המחנק של אנגליה נמלט ב- 1935 אל האי קורפו במערב יוון יחד עם אמו, אחִיו, אחיותיו וננסי, אשתו הראשונה (מתוך ארבע). שנתיים לאחר מכן עברו לזמן מה לפריז, להתרועע עם סופרים כגון הנרי מילר ואנאיס נין. לאחר שובם לקורפו החלה מלחמת העולם השנייה, וכשנפלה יוון נמלטו הוא וננסי עם בתם פנלופה אל אלכסנדריה שבמצרים, שם נפרדו ב- 1942. את התקופה הבאה בילה דרל בשירות הדיפלומטי הבריטי, בקהיר ובאלכסנדריה, ובעת זו חיבר את ערים, שפלות ואנשים, שתוארך על ידי דרל לשנת 1943 בביירות, ופורסם שלוש שנים לאחר מכן בספר באותו שם.
—ימב"ם


ערים, שְׁפלות ואנשים
(ביירות 1943)

א

אי אז בבטלה היתה תחילתי,

לרגלי בן־התמותה הרך נמתח
מישור הלילה, תמים כְּלֵב בן־יומו
ועל קצותיו אי אז פסע
בבטלה, בבטלה שלמה.

אה, עולם של מראות קטנות באור.
הפתיל הגס במנורת השמש למאור:
שם ראה את הרי ההימליה כמו כבשים
בניע פרקי ענק מניחים לו
כנגד ירך תמה ירך סלעית.

בעשב הזה משכה הרוח מסרקים
אל אגמים זכים ואל שיחים,
על הרוח הזאת, חסרת הטעם
נישאו נמרים, נוצות נפלו או נפרשו:
אבל הכל נסע צפונה עם גלגל־התפילה,
ציטוטי הזמירים, לצד הדרך.

נשים שהזדרזו להזדהות עם הנְּקָבות
היכן שנחלים פרצו מאבן
הטילו מימיהן כגנבות.

שיירות חנו כאן ללגום את טיבט.
במסדרונות הרוח אל לְהָסָה
היה לי בית־ספר ראשון
בְּפנים שנישאו מן האוכף אל השלגים:
מילים שנסחפו בזעקת צופרים רכה
מטה לשפלה ולערים המיושבות.

כך אי אז בבטלה היתה תחילתי.
בטרם נודע דבר על טוב מזה או רע
אך לאור אותה סבלנות אדירה
התגמד הבשר,
התגמד המוות:
איכויות אחוזות במהות אלמותית,
אך כבולים לַגלגל, באש בהירה
ונצחית בערו לשנתי השביעית.

לכל הפונים לצאת במורד
נהר צמיחתם הארוך, העגום:
אותו רצף זוועות סכוּר,
פושר וחסר־סיבה שבנפש,
לפניכם אני מניח כאן תחילה
תחילה נצחית, בתום, בבטלה

עד יהי כאבכם למילה.

יותם בן-משה הוא תלמיד שנה ג' בתכנית אמירים ובחוג לבלשנות, מתרגם ועורך.  

יום שבת, 4 במאי 2013

אני, עצמי והפרופיל / ארז וסילבסקי


1. כל הזמן אני רוצה לדעת מה חושבים על זה אחרים

כל הזמן אני רוצה לדעת מה חושבים על זה אחרים. אם יש לי כבר רגש, אוי כמה טוב שיש שותפים לרגש. אם הדעה באמת שלי, אולי אקבל עבורה תמורה?

אני מחפש בגוגל. כותבים שם שבאמת יש עוד אנשים שחושבים על זה גם. שזה משהו. אינסוף דברים פוטנציאלים מרחפים בחלל והם כלום: שמש מרוחה בחמאה, לנקות שחור מתחת לציפורניים, חלום על בני-אדם שהם בעצם נחשים, שמסתכלים עליהם מקרוב והם חתולים, אני דוגר על גרגיר של כלום ומישהו אחר דוגר על אותו-סוג גרגיר ואז שנינו, ושלושה, ואחרים, ואם הרבה אז זה כבר כולם. ואז זה משהו. ועל משהו אפשר לדבר.

כל הזמן אני רוצה לדעת אם אוהבים את זה גם אחרים. זה נראה לי חכם ומעניין, ואז אולי גם אני חכם ומעניין. אבל לא מדי. כי חכם ומעניין מדי זה כמו שמש מרוחה בחמאה, או לתהות כיצד מסתנכרנים הרגלי השתנה, או לאהוב ריח של שמרים בנייר אלומיניום. זה לשקוע במרווחים אינפנטסימליים בין משהואים, לתוך כלומים חסרי תקנה.

אני מצלם תמונה של גרגיר ומראה לכם. אם אתם רואים - זה משהו.


2. היומן השלישי

כדי לכתוב יומן אחד, צריך אדם לכתוב שלושה. אחד ישמור במגירה נעולה, לא יראה לאיש וגם לא ירשה שיתגלה לאחר מותו. שני ידפיס בעשרות או מאות עותקים, יחתום עליהם בשם בדוי ויתלה על לוחות המודעות בצומת-דרכים נידח או בעיר מרוחקת. את השלישי יניח על מדף בסלון, יקריא ממנו בפני חברים, ילקט ממנו וישלח להוצאות הספרים ולמדורי המכתבים למערכת.

בראשון יכתוב כל יום או כל יומיים ובו יפרט בלא חן את כעסיו וכאביו הקטנוניים ביותר, את לבטיו החוזרים על עצמם מדי-יום, את שצף מחשבותיו ודעותיו, מתישים ונדושים ככל שיהיו. שם יציין או לא יציין שמות אנשים מפורשים ככל שירצה. ידבר בשפת הקוד שבינו לבין מוחו או יאריך בהבהרות עד יבוש הדיו. יתהה בקול-רם-בשקט ויערוך טבלאות בעד ונגד ורשימות של מטלות, חלומות, חפצים, חרדות ותכניות לסופ"ש.

בשני יכריח את עצמו לכתוב את סודותיו המביכים ביותר, את אלו שלעולם לא יעז להגות בקול, ורק בקושי ייאות להעלותם על נייר או להתעכב עליהם במחשבותיו. בו יהא תמיד מתריס. יכיש כנחש מפוחד. יבחר במילים הבוטות, הגסות והשנואות עליו ביותר.

ובשלישי יותיר רק מה שזוקק מן השניים הראשונים; את מה שצמח ברקבובית מזרעי משפט או דימוי מוצלח. יעבירוׁ לכד-חרס נאה, ואף יצמיד לו מקל במבוק או סככת ברזל, עליהם יוכל להשתרג ולהתפרא וללבלב ולהעלות ריח. ואז יזמין אנשים לגנו המסוגר. ואז יצביע על צמחיו ויאמר: ראו, זה אני. זו ההצדקה לכל סבלותיי ושתיקותיי.


3. אני, עצמי והפרופיל 

זהות, או לכל הפחות מודעות לזהות, הן לא דבר שמצוי ומתמיד בנו מעצמו. אף על פי כן, כמעט אי אפשר לנו בלעדיו, או שלכל הפחות אנחנו חשים שאי אפשר לנו בלעדיו. אנחנו מחויבים לייצר לעצמנו אישיות מפורטת וקבועה בהרבה משיש לנו באמת, שאם לא נעשה זאת, תיכּפה עלינו זהות שכזאת על ידי אחרים. אנחנו נדרשים לטעם מוזיקלי, נטיות פוליטית, העדפות קולינריות, סגנון דיבור, תחביבים, צבע אהוב ועוד אין-ספור תשובות לשאלות שיתכן שלא שאלנו את עצמנו מעולם, וזאת גם אם הלכה למעשה עמדותינו בכל אותם עניינים ארעיות ומושפעות כל כך מתנאי הסביבה, שאין להם יותר משמעות לגבינו מאשר לסוג אריחי הרצפות שעליהם אנחנו מרבים להלך יותר מכל ביום שני הראשון בחודש.

באותה מידה שאנחנו נענשים באי-נעימות על היעדר זהות, אין-קץ לתגמולים ולתענוגות שעשויים להינתן לנו אם נצטיין ביצירה ובתחזוקה של עצמי. בכך האינטרנט הוא כלי מועיל מעין כמוהו. באמצעותו, אין עוד אנחנו נאלצים לאחסן את קונסטרוקציית העצמי המורכבות שיצרנו בשכלנו ההפכפך, אלא ניתן לנו מקום שבו לא רק יהיו שמורות מפני הטשטוש והשכחה הצפויים להן אצלנו, אלא גם יוצגו ברבים ויהיו נגישות לאחרים מבלי שנצטרך להיות מעורבים בצורה פעילה לעתים כה קרובות. הגידול בקביעות וברמת הפירוט של הזהות מקרין מזו המאוחסנת מחוצה לנו אל הֵעתקהּ המאוחסן בתוכנו. ככל שגדלה מידת האינטראקציה בין העצמי הנשלף שלנו לעצמי הנשלף של אחרים, כך חשים אנו בטוחים יותר במציאותו של העצמי ובפרטיו, וכך מתרבות נקודות-ההזדהות שבהן אנחנו יכולים להחדיר את מקלות העינוגים של ההסכמה שבשיפוט בין העצמי המדומיין שלנו לעצמי המדומיין של אחרים.

שנינו אוהבים את אותה להקת האינדי אינדונזית, וזה נחמד לגלות. גם אתה מחבב את שפינוזה יותר מאת כל שאר הפילוסופים של העת החדשה, וזה מרגש במיוחד. יש עוד אנשים שזוכרים לפרטי פרטים את הסרט המשונה ששידרו אז בלילה בערוץ 6, כשהייתי בן 12, וזה אורגזמי ממש. הודות לאינטרנט, העצמי שלנו נעשה למשטח אירוגני עצום-מימדים שבו נקודות עינוג רבות ורגישות יותר מתמיד.

האינטרנט, אפילו יותר משהעלינו בדעתנו, הוא מכשיר האוננות היעיל ביותר שהומצא מעולם.

ארז וסילבסקי הוא תלמיד שנה ג' בתכנית אמירים ובחוג לפיזיקה ומשמש כעורך האינטרנט של כתב-עת אמירות. קטעים נוספים פרי עטו ניתן לקרוא בבלוג שלו