חברי וחברות התכנית שלום רב,
אני שמחה להציג בפניכן את גיליון אמירות השני לשנה זו. לשמחתי הרבה, העבודות בגיליון הנוכחי מגוונות מאוד בנושאיהן, ונכתבו בידי סטודנטיות וסטודנטים מכל השנים בתכנית. דבר זה מהווה בעיני אות להצלחתו של השינוי שערכנו בכתב העת השנה, ואני מקווה שהגיליון הנוכחי יהיה מעניין כמו זה שקדם לו ואף יותר מכך.
בתקופה הנוכחית החברה הישראלית מוצפת בגילויי שנאה וגזענות כלפי זרים, פליטים ומהגרי עבודה הנמצאים בארץ, הנתמכים בידי חברי כנסת ונציגי הממשלה. ביטויי האלימות הללו משקפים את הקושי של חברות בהתמודדות עם האחר, ואת הקלות בה ניתן לנצל באופן ציני ופוליטי את מצוקתן של אוכלוסיות מוחלשות כדי להסיט את השיח הציבורי מסוגיות חברתיות, כלכליות ופוליטיות בהן הממשלה לא רוצה לעסוק. מעניין לראות כי רבים מן המאמרים בגיליון הנוכחי עוסקים בתמה זו של זרים, זרות, והאופן בו חברות ואנשים מתמודדים עם האחר.
כך,
המאמר של נטע גרובר, סטודנטית משנה ג' בתכנית, מציג את כוחו של השיח בהקשרים של חריגות וזרות. הדיכוטומיה של האוריינט והאוקסידנט נחשפת כמערכת יחסים מורכבת וסבוכה בניתוחה את הספר
עונת הנדידה אל הצפון. כוחם של סטריאוטיפיים לעצב את דמותו של אדם וליצור קונפליקט בנפשו משתקפים בדמותו של מצטפא סעיד, המתקומם כנגד גישת המערב אל האוריינט אך גם נכנע לה, וחב את הצלחתו המזהירה וכשלונו הנורא לכיבוש האנגלי, ומראה את כוחה העצום של תרבות כובשת על הנכבש, אך גם את השפעתו הבלתי נמנעת של הנכבש על הכובש אותו.
בהקשר זה מעניין לבחון את
מאמרו של דניאל חיימוביץ' משנה א', העוסק בחזון המרכבה מספר יחזקאל. דניאל מראה במאמרו כיצד מוטיבים מטקסטים בבליים ומאמונות של עמים אחרים מופיעים בחזון יחזקאל, ועל ידי כך מתפלמס עם עמדה הקיימת במחקר לפיה חזון המרכבה לא הושפע מאמונות זרות. כך, ניתן לראות כיצד אנו מבקשים להתעלם מן הכוח של הסביבה עלינו ועל מקורותינו, ואת המרקם הטקסטואלי הרחב בתוכו צמח עם ישראל וכתביו.
מאמרו של חיים אברהם, תלמיד שנה ג', מציג דוגמה להתמודדות מערכתית ומדינית עם הזר והשונה, בניסיון למצוא אמות מידה שיאפשרו איזון בין ערכי הרוב והרצון להגן על המיעוט. חיים מנתח את בג"ץ רגן שאוסר על הפרדה בתחבורה הציבורית בין גברים לנשים, ומראה כיצד גישות פמיניסטיות, ליברליות ורב תרבותיות השפיעו על השופטים שקבעו את פסק הדין, ומתוך כך גוזר כלים פרקטיים לחקיקה במקרים של התנגשות בין תרבות הרוב לתרבות המיעוט.
אחרות שונה עולה מ
מאמרה של נעה ליטמנוביץ, תלמידת שנה ג', העוסקת בדמותו של הומברט הומברט כמספר הבלתי מהימן ברומן לוליטה לנבוקוב. המאמר משקף את כוחו של האוחז בשיח להשפיע ולשלוט בתפיסת המציאות הנרטיבית. כך, בזכות הנרטיב הסיפורי הסוחף מצליח המספר המוכשר והמניפולטיבי, להשפיע על תודעת הקורא ולגנוב לא רק את ילדותה של לוליטה כי אם גם את קולה הסיפורי, באופן הממחיש את עליונותו של הרומן על קוראיו.
תום מנוביץ', תלמיד שנה ב', מציג את הקשר שבין תפיסת האינסופיות בכתביו של דקארט ובין עבודתו של הצייר
קזימיר מלביץ', שהמחיש תפיסה זו בציוריו, ובפרט בציור "הריבוע השחור". האמן והפילוסוף מבקשים לבסס את קיומו של האל מתוך אחיזתם בעצמי, אך גם להוכיח כי ללא האל, הרי שקיומו של העצמי הינו חסר משמעות. מאמר זה משוחח עם
מאמרו של נמרוד דרור, תלמיד שנה ב', הבוחן את האופן שבו מייצג הסופר מילן קונדרה ברומנים שכתב רעיונות מתוך הפילוסופיה של ניטשה, ובפרט את רעיון החזרה הנצחית, המציג את האבסורדיות שבחשיבות הרבה שבני האדם מייחסים למעשיהם, חרף ידיעתם כי החיים הם קצרים ובני חלוף. ישנה ניגודיות משלימה בין החיבור בין מלביץ' ודקארט, המבקשים לגזור מן המופשט ביותר את קיומו של האל/האינסוף כמגדיר את האדם, למול החיבור בין ניטשה וקונדרה, אשר מבקשים להבין את משמעות הקיום במנותק מן האל. זוהי אולי הזרות בצורתה החריפה ביותר: הזרות שכל אדם חש למול הקיום כולו, הגוררת את החיפוש אחר אמת להיאחז בה.
ד"ר לאה מזור, מרצה בתכנית מן החוג למקרא ותכנית רביבים, משתפת אותנו ב
מאמר בזכותו של התנ"ך, שכתבה בעת לימודיה לתואר הראשון. המאמר אמנם נכתב לפני שנים לא מעטות, אולם נדמה שהיום הוא רלוונטי, אף יותר מבעת שנכתב. לאה טוענת כי אמנם בעולם המודרני קשה יותר להתפעם מיופיו של התנ"ך, אולם מי שיתעקש לעשות זאת יזכה ליהנות מפרי עמלו. אמירתה של ד"ר מזור לגבי התנ"ך, שבעצמו הופך לזר במציאות המודרנית, היא אולי דוגמא לרגישות הנדרשת מאיתנו במציאות האקטואלית, לברור את המוץ מן התבן ולא ללכת שבי אחר מסרים קליטים שאינם דורשים מאיתנו התעמקות ומחשבה.
לסיום, ברצוני להודות לחברות וחברי המערכת על עבודתן המאומצת והשקעתם הרבה. אני מעודדת את תלמידות ותלמידי התכנית להצטרף למערכת בשנה הבאה, ולהמשיך ולכתוב מאמרים מרגשים ומעניינים, ולחלוק אותם עם שאר חברי וחברות התכנית.
