במקרה או שלא במקרה, המאמרים המוצגים לפניכם נוגעים במידה כזו או אחרת
להתהוותו של האינדיבידואל. התהוות זו קשורה בהתבוננות פנימה, שפעמים עשויה לעורר
בעתה. אל מול ההתבוננות פנימה הרי שההתבוננות החוצה, ביציאה מן ה"אני"
לעולם, נדמית פשטנית כמעט. אדם המשקיף החוצה מבעד לחלון ביתו יודע להגיד: עלוותו
של העץ ירוקה או בטנו של החתול רכה. לא כך כשאותו אדם מתבונן לתוך עצמו, שאז הוא
מסתבך בסבך תאריו, סבך זיכרונותיו, ולעולם אינו יודע להגיד על עצמו דבר. אך אפשר
ששגינו גם בהפשטת המבט החוצה. שהלא גם המבט מהחלון הוא מבט שמקורו
ב"אני" ותלוי ב"אני" כמתבונן. וכך, בעוד אדם אחד מצביע על
עלוותו של העץ, אדם אחר משיח על הסיר החלוד, ואילו אדם שלישי מונה את רגלי השולחן
השבורות. כאלה הן נקודות המבט השונות, וכמספר נקודות המבט מספר המפרשים. אך בקריאת
המאמרים שבגיליון זה מתחוור עניין נוסף: הגדרת העצמי לא רק שאינה מנותקת מהגדרת
החוץ אלא פעמים רבות תלויה בה בקשר הדוק. העצמי – אותה מסה חסרת צורה שהיא לעולם
דינאמית וחסרת גבולות – נמדד אל מול האל, המדינה, החברה, התא המשפחתי, התקשורת או
הספרות. המבט החוצה מתגלה אפוא גם כמבט פנימה, ולהיפך.
קראו בזהירות!
יעל אברבוך
0 תגובות:
Give us a piece of your mind