מיקומם של אירועים מנטליים / ד"ר גד פרודובסקי

I

במאמר מ1984 טען לוקווד (Lockwood 1984a: 22-25) לזכות תורת הזהותיות של גוף ונפש (identity theory) באמצעות טיעון המסתמך על תורת היחסות הפרטית. בכוונתי לסקור בעבודה זו את המאמר ואת הוויכוח שהוא עורר בעיתונות המקצועית. אני אתמקד בשתי בעיות מרכזיות: א' הרלוונטיות של גילויים מדעיים לעמדות פילוסופיות. ב' הקשר בין סדר זמני וסדר סיבתי. בסעיף הבא אציג את הטיעון של לוקווד וטיעון דומה (וקודם) של וויינגרד (Weingard 1977: 279-284) בזכות אותה תזה. בסעיף השלישי והאחרון בעבודה אדון בוויכוח שמאמרים אלה עוררו.

II

לכאורה; אומר לוקווד, אין אפשרות ליחס מיקום במרחב לאירוע מנטלי נתון אלא אם מראש החלטנו לזהותו עם איזשהו אירוע פיסיולוגי שאת מיקומו אנו יודעים מראש. כתוצאה מכך איננו יכולים להשתמש במיקום של אירוע מנטלי כטיעון לטובת תורת הזהותיות – קרי – לזיהוי של האירוע המנטלי עם אירוע פיסיולוגי המתרחש באותו מקום.

            

לוקווד מפריך טיעון זה בשני שלבים. בשלב הראשון (Lockwood 1984a: 23) מניח לוקווד ש-א' תורת היחסות הפרטית היא נכונה – על פיה – אם שני אירועים מובחנים זמנית ביחס למערכת התייחסות אחת הרי הם חייבים להיות מובחנים מרחבית ביחס למערכת התייחסות אחרת; ו-ב' שאירועים מנטליים ממוקמים בזמן פיסיקלי. משתי הנחות אלה נובע שאירועים מנטליים הם גם במרחב הפיסיקלי משום שאירועים לא יכולים להיות מובחנים מבחינה מרחבית בלי להיות ממוקמים מרחבית.

            

בשלב השני של הטיעון (Lockwood 1984a: 23-24) מניח לוקווד ש-ג' אירועים פיסיקליים יכולים לשמש סיבות לאירועים מנטליים; ד' אירועים מנטליים יכולים לשמש סיבות לאירועים פיסיקליים; ה' השפעות סיבתיות אינן יכולות לפעול מהר יותר ממהירות האור. באמצעות הנחות אלה מראה לוקווד שאפשר לספק שיטה למיקום אירועים מנטליים באופן בלתי תלוי במיקום אירועים פיסיקליים המתאימים (הזהים) להם. הארגומנט הוא: יהי A (אירוע פיסיקלי) סיבת B (אירוע מנטלי); ו-B סיבת C (אירוע פיסיקלי). במקרה כזה חייב B, שהוא אירוע מנטלי, להיות בחיתוך של קונוס האור הקדמי של A עם קונוס האור האחורי של C. ככל שקטן מרווח הזמן בין צמד האירועים הפיסיקליים; A ו-Ci לבין B כך אפשר להגדיר את מיקומו של B ביתר דיוק.

            

וויינגרד מציג, בטרמינולוגיה שונה, את השלב הראשון בטיעון של לוקווד, המראה שאירועים מנטליים מתרחשים במרחב. החידוש (מבחינה תוכנית. מבחינה כרונולוגית וויינגרד קודם ללוקווד) בהנחה ב' של לוקווד שעל פי ניסוחו של וויינגרד היא "Mental events occur in time in the sense that they occur in the same field of temporal relations as physical events" (Weingard 1977: 281).

וויינגרד מציג שתי אפשרויות להתנגד להנחה זו ומשיב על כל אחת מהן (Weingard 1977: 282-283): אפשרות א' – יש זמן מסדר שני כך שאירוע פיסיקלי E סימולטני לאירוע מנטלי M של אדם A, אם A תפש את E במשך הרגע (של הזמן מסדר משני) שבו M התרחש (בהתאם גם ההגדרות של לפני ואחרי). כלומר – קיים איזשהו קשר תפישתי או סיבתי בו אירועים מנטליים נקשרים לאירועים בחלל-זמן בלי שהם עצמם מצויים בו.

            

תשובה א' – הבעיה שמעוררת התפישה המובעת באפשרות א' היא: כיצד אדם יכול לתפוש (או להיות קשור סיבתית) לאירועים בחלל-זמן בלי להיות בו? כלומר – מנקודת מבט של אפשרות א' אי אפשר להסביר את הקשר בין רוח (mind) האדם וגופו (העולם הפיסיקלי) משום שאירועים מנטליים המתרחשים בזמן מסדר שני אינם יכולים להיות הסיבה לאירועים פיסיקליים המתרחשים בחלל-זמן שאינו משתנה, אלא נתון, מנקודת המבט של הזמן מסדר שני (זו הרחבה של הביקורת על האינטראקציוניזם הקרטזיאני על פיה לא ייתכן שמה שלא מתפשט במרחב יהיה קשור סיבתית עם עצמים מתפשטים).

            

אפשרות ב': אירועים מנטליים מתרחשים בזמן רק במובן משני – אנו קושרים אירועים מנטליים, באופן לא טמפורלי, לאירועים פיסיקליים. "אירוע מנטלי M התרחש עשר דקות לפני אירוע Q" משמעו לפי תפישה זו ש-M "קשור" ל-Pm (אירוע פיסיקלי) שהתרחש עשר דקות לפני Q.

            

תשובה ב': זו עובדה, אותה אנו מכירים מניסיוננו היומיומי, שזה האירוע המנטלי עצמו, ולא האירוע הפיסיקלי הקשור אליו, שביחס אליו אני מודע שהוא התרחש בזמן מסוים. ארחיב את הדיון בתפישה העומדת מאחורי אפשרות ב' בסעיף הבא.

III

            

הראשון שהשיב ללוקווד על טיעונו היה גורדון (Gordon 1984: 126-127) אשר מאשים את לוקווד במעגליות. להכחיש את תורת הזהותיות (כלומר להתנגד ללוקווד) משמעו הכחשת היות אירועים מנטליים טיפוס של אירועים פיסיקליים ולא רק הכחשת מיקומם במרחב, לכן, תורת היחסות – החלה רק על אירועים פיסיקליים – לא חלה על אירועים מנטליים אלא אם נניח את המבוקש – שהאירועים המנטליים הם פיסיקליים. גרסה נוספת להאשמה במעגליות מוצגת על ידי גיבינס: "Lockwood can infer spatial separation in one frame of reference from temporal separation in another because he assumes that mental events have a location in any given frame" (Gibbins 1985: 145-147).

            

תשובתו של לוקווד לגורדון (Lockwood 1984b: 127-128) היא שיחסות פרטית אינה חלה רק על אירועים פיסיקליים אלא גם על החלל והזמן בו הם מתרחשים – זו התורה האומרת שאין להם קיום בלתי תלוי האחד בשני. לוקווד אינו מתרשם, ובצדק, מציטוטו של גורדון מספרי לימוד סטנדרטיים בפיסיקה על פיהם תורת היחסות חלה רק על אירועים פיסיקליים. טענתו המוחצת בהקשר זה היא: "Given that the theory of relativity is, inter alia, a theory about the nature of time, it will then follow inescapably that the theory does apply to mental events, whatever physicists may or may not say on the matter" (Lockwood 1984b: 128). כל מה שלוקווד זקוק לו הוא הסכמת מתנגדיו לכך שאירועים מנטליים מתרחשים בזמן פיסיקלי (הנחה ב) והוא מנסה להראות הן בתשובתו לגורדון והן בתשובתו לגיבינס שעל הנחה זו נסוב הוויכוח ולא על תקפות הטיעון. לוקווד טוען, ולדעתי בצדק, שהוויכוח הוא על מבוססותו (soundness) של טיעונו ולא על תקפותו (Lockwood 1985: 148-150). הטיעון בקיצור הוא: אם יחסות פרטית נכונה אז כל אירוע השייך לאותו סדר זמני כמו אירועים פיסיקליים נמצא בחלל-זמן וכמובן ממוקם בחלל – לכן; אם אירוע מנטלי שייך לאותו סדר זמני כמו האירועים הפיסיקליים הרי הוא ממוקם בחלל. טיעון זה הוא אמנם פשוט ומסקנתו נובעת מידית אך זה בוודאי אינו פוגם בתקפותו. נראה לי שמה שלוקווד מצליח לעשות בתשובות למתנגדיו הוא להעביר את הדיון לוויכוח על אמתותה של הנחה ב' (כפי שוויינגרד חזה מראש). במילים אחרות – מי שמתנגד לתורת הזהותיות הפסיכו-פיסית צריך לספק הסבר לסדר הזמני של אירועים מנטליים ועם זאת להכחיש את היותם אירועים בזמן פיסיקלי. נראה לי שלהישג זה של לוקווד משמעות בהקשר לבעיה הפילוסופית הכללית של הרלוונטיות של גילויים מדעיים לפתרון בעיות פילוסופיות. אינני בא לטעון שתרומתה של תורת היחסות הפרטית לפילוסופיה של הרוח היא בפתרון הבעיה הפסיכו-פיסית; אלא ששימוש פילוסופי נבון בתוצאותיה משנה לחלוטין את מרכז הכובד של הדיון בבעיה באופן שמעניק יתרון משמעותי למחזיקים בתורת הזהותיות. בכך אני מסכים לעמדתו של סקלר (שנאמרו בהקשר של בעיה פילוסופית אחרת) על פיה: "The science can change the philosophy and put the dispute in a new perspective, but it cannot resolve the dispute in any ultimate sense" (Sklar 1974: 275). ואכן הוויכוח נותר פתוח אך אופיו השתנה – הדיון מתמקד בהנחה שאירועים מנטליים מתרחשים בזמן פיסיקלי; אל דיון זה אפנה עתה.

            

כבר בתשובתו לגורדון מתייחס לוקווד להכחשת הטענה שאירועים מנטליים מתרחשים בזמן פיסיקלי. הקושי בגישה זו לפי לוקווד הוא בכך שעל פי השכל הישר אירועים מנטליים ואירועים פיסיקליים קשורים סיבתית זה בזה; והטענה ש – "Two events can be causally related only if they are also temporally related" (Lockwood 1984b: 128). הקושי המוצב בפני גורדון הוא כיצד ניתן לקבל את תורת היחסות כחלה על אירועים פיסיקליים, אך לא על מנטליים, כל זאת בלי להכחיש סיבתיות פסיכו-פיסית. הגורס עמדה כזו חייב לספק תיאוריה מתאימה הן של הסדר הזמני של אירועים מנטליים והן של סיבתיות. ראשי פרקים לתיאוריה מסוג זה מציע גיבינס בתשובתו ללוקווד.

            

גיבינס משיב על השאלה: "But can mental events belong to the same temporal order as physical events and yet not be in space" (Gibbins 1985: 147), בשלילה. הפתרון לדואליסט הוא להתמודד עם ההנחה המובלעת (הנחה ב') ולומר שאירועים מנטליים מתרחשים בזמן שונה – "Modified view of the time in which mental events occur" (Gibbins 1985: 147). תוצאותיה של תורת היחסות יחולו באופן לא ישיר על אירועים מנטליים באמצעות (בתיווך) אירועים בחלל-זמן איתם הם קשורים קשר סיבתי (causally connectible); אירועים מנטליים כאלה ניתנים לסידור טמפורלי. לעומתם יש טיפוס של אירועים מנטליים הקשורים לאירועים בחלל-זמן כאשר האחרונים אינם ניתנים להשוואה טמפורלית. הרעיון של גיבינס הוא שהיכולת שלנו לסידור זמני של אירועים מנטליים אינה בזכות היותם חלק מהחלל-זמן; אלא בזכות היותם קשורים, על פי רוב, באירועים בחלל-זמן הניתנים לקישור סיבתי.

            

לוקווד משווה את הצעתו של גיבינס לאפשרות ב' של וויינגרד ומבקר את פתרונו של וויינגרד על פיו זו עובדה של הניסיון שהמודעות הטמפורלית שלי ביחס לאירועים מנטליים אינה מתווכת על ידי אירועים פיסיקליים. הדואליסט של גיבינס יכול להכחיש שאנו מודעים, בפועל, לקשר הזמני בין אירועים מנטליים באותו מובן ראשוני של סידור טמפורלי של אירועים פיסיקליים. (לחיזוק טענתו נגד וויינגרד הוא מביא את דוגמת ה-"after image" שהמודעות לה כמתרחשת בזמן אינה מאפשרת קישור חללי בין הדימוי ובין אירועים פיסיקליים באותו מובן ראשוני בו אירועים פיסיקליים קשורים אחד לשני) (Lockwood 1985: 149-150).

            

אין הפרכה מידית של גיבינס אך הצעתו מאוד מנוגדת לתפישת השכל הישר על פיה אירועים מנטליים מצויים ביחסים זמניים ביניהם בדיוק באותו מובן כמו אירועים פיסיקליים. יתר על כן, מוסיף לוקווד, יש משהו בטענת קאנט שהזמן הוא הצורה של החוש הפנימי: "What we are aware of within our stream of consciousness serves, in a sense, as a paradigm of temporal relatedness, which is then extended to the world at large" (Lockwood 1985: 150). הבעיה כפי שהיא מוצגת על ידי לוקווד היא: מה נוגד יותר את השכל הישר – מיקום אירועים מנטליים במרחב או הכחשת מיקומם בזמן (במובן ראשוני) של אירועים מנטליים?

            

הקושי האחרון שמציב לוקווד בפני תפישתו של גיבינס הוא בדבר הקשר בין יחסים זמניים ויחסים סיבתיים. לדעת לוקווד ההצעה של גיבינס מנתקת את הקשר בין יחסים אלה. נראה לי שטענה זו אינה מדויקת. גיבינס אינו מנתק בין קשר זמני וקשר סיבתי אלא מציע סוג אחר של קשר כפי שמרמזת הבחנתו בין שני סוגים של אירועים מנטליים (אלה הניתנים לסידור טמפורלי מסדר שני ואלה שאינם ניתנים). נראה לי שמשמעותה של הבחנה זו היא שייתכן קשר סיבתי ללא קשר טמפורלי (כמו הקשר בין אירועים מנטליים ואירועים פיסיקליים) אך לא ייתכן קשר טמפורלי ללא קשר סיבתי (שאם לא כן מהו הרציונל לכך שאירועים מנטליים הקשורים לאירועים פיסיקליים המבודדים מבחינה סיבתית אינם ניתנים לסדר טמפורלי?). עמדה זו היא היפוכה של העמדה המקובלת על פיה: "As a matter of fact, upon reflection, we see that (1) one establishes the existence of the temporal relations independently of establishing the existence of any causal relations, but that (2) to establish the existence of the causal relations requires an antecedent knowledge of the existence of the temporal relations" (Sklar 1974: 332).

            

היפוך יוצרות זה מוביל את גיבינס לטענות שנראות לי אבסורדיות. הוא טוען שאירועים מנטליים קשורים סיבתית לאירועים פיסיקליים למרות שאין שום קשר זמני ביניהם. לא ברור לי מה יכול להיות קשר סיבתי בין שני אירועים שאינם קשורים טמפורלית (מבחינה זו נראה לי שלוקווד צודק שהטענה – "אירועים קשורים סיבתית רק אם הם קשורים זמנית" היא אמת מושגית). כיצד אפשר לקבוע ש-A הוא סיבת B בלי לטעון דבר (או לטעון שאין) על הקשר הזמני ביניהם? למעשה פילוסופית הזמן שמציע גיבינס כתשובה לאתגר של המאמר של לוקווד היא גרסה מאוד מוזרה של התפישה הסיבתית של הזמן על פיה מחד כל אימת שאנו מתחייבים לקשר זמני בין אירועים אנו מתחייבים לקשר סיבתי ביניהם (או בין אירועים שקשורים עימם סיבתית); ומאידך אנו מתחייבים לקיומו של טיפוס חדש של קשר סיבתי – כזה המתקיים גם כאשר בין שני האירועים האמורים אין קשר זמני. עמדה מסוג זה נראית לי כמוזרה מדי מכדי לקבלה כתשובה ללוקווד.

           

לסיכום – אפשר לספק תיאוריה אשר תסביר את הסידור הזמני של אירועים מנטליים בלי להתחייב להנחה שהם מסודרים בזמן פיסיקלי. עם זאת כל התיאוריות שהוצעו במאמרים שסקרתי לא סיפקו, לדעתי, תיאוריה סבירה כזו. אם אנו משתכנעים מאי סבירות של הכחשת הנחה ב' (שאירועים מנטליים מתרחשים בזמן פיסיקלי) נראה לי שאנו חייבים לקבל את התזה של לוקווד ווויינגרד. מאמריהם הפנו את תשומת ליבנו לכך שקבלת יחסות פרטית מחייבת אותנו לייחוס מיקום במרחב לאירועים מנטליים אלא אם רצוננו להכחיש את מה שנראה לאור הספרות שסקרתי, כמובן מאיליו.

עבודה זו נכתבה במסגרת תואר שני בקורס "פילוסופיה של הפיסיקה" שהועבר על ידי ד"ר איתמר פיטובסקי. גדי הוא מרצה בתכנית אמירים לקורס "חשיבה מדעית בהקשר חברתי".

ביבליוגרפיה

• Gibbins, P.F. 1985. "Are Mental Events in Space-Time?"  In Analysis, 45(3). pp. 145-147.
• Gordon, David, 1984. "Special Relativity and the Location of Mental Events" In Analysis, 44(3). pp. 126-127.
• Lockwood, Michael, 1984a. "Einstein and the Identity Theory" In Analysis, 44(1). pp. 22-25.
• Lockwood, Michael. 1984b. "Reply to Gordon" In Analysis, 44(3). pp. 127-128.
• Lockwood, Michael, 1985. "Einstein, Gibbins and the Unity of Time" In Analysis, 45(3). pp. 148-150.
• Sklar, Lawrence, 1974. Space, Time, and Spacetime, Los Angeles: University of California Press.
• Weingard, Robert, 1977. "Relativity and the Spatiality of Mental Events" In Philosophy Studies, 31(4). pp. 279-284.